+++
title = "חניפיה"
slug = "hanafiyya"
description = "חניפיה (ערבית ٱلْحَنِيفِيَّة al-Ḥanīfiyyah, מן حَنِيف ḥanīf, »מי שנוטה הרחק מעבודת אלילים אל עבר הפולחן הקדמוני הישר«) הוא המונח הקוראני והאסלאמי-מוקדם למונותאיזם הטהור של אברהם — »דת אברהם« (millat Ibrāhīm) שאליה השתייך אברהם בטרם התקיימו היהדות או הנצרות, ואשר הקוראן מציג את מוחמד כמשיב על כנה. הקוראן מכנה את אברהם ḥanīf ו-muslim ובה בעת מכחיש שהיה יהודי או נוצרי (קוראן 3:67), ומצווה על מוחמד לעקוב אחר millat Ibrāhīm ḥanīfan (קוראן 16:123; 2:135; 6:161). המקורות הטרום-אסלאמיים, ובראשם הביוגרפיה של אבן אסחאק, משמרים מסורת על ארבעה מבקשים קורשים — ורקה בן נופל, עֻבַּיְד אללה בן ג'חש, עת'מאן בן אל-חוויירת', וזַיְד בן עמר — שדחו את עבודת האלילים של בני עמם ו»פנו איש איש לדרכו בחפשם אחר החניפיה, דת אברהם« בטרם שליחותו של מוחמד. בקריאה הרוויזיוניסטית הקשורה בדן גיבסון, החניפיה הייתה השם העצמי המקורי של התנועה שרק מאוחר יותר כונתה אסלאם (»כניעה«), בדומה לכך שהנוצרים הראשונים כונו חסידי »הדרך« בטרם »נוצרים«. במסגרת Wheel of Heaven החניפיה היא המקרה הברור ביותר של דפוס שיבת-אברהם של הקורפוס: תנועה מונותאיסטית שהבינה את עצמה במפורש כשחזור של דת מקורית אבודה שעברה דרך שושלת הגר-ישמעאל, בהתאם לקריאת הקורפוס את אברהם כדמות שגויסה בידי המועצה ואשר שושלתה ממשיכה להניב מסורות מטופחות-ברית לאורך עידני הנקיפה."
template = "wiki-page.html"
toc = true

[extra]
category = "Theology & Traditions"
editorial_pass = "2026-05"
entry_type = "concept"
claim_type = "inferred"
timeline = ["pisces"]
alternative_names = ["ٱلْحَنِيفِيَّة (al-Ḥanīfiyyah)", "حَنِيف (ḥanīf, יחיד)", "حُنَفَاء (ḥunafāʾ, רבים)", "millat Ibrāhīm (»דת אברהם«)", "dīn Ibrāhīm", "המונותאיזם הקדמוני", "דת הישרים"]

[extra.infobox]
type = "מונח קוראני ואסלאמי-מוקדם למונותאיזם הקדמוני של אברהם; השם העצמי המקורי המוצע של האסלאם המוקדם"
arabic = "<span class=\"arabic\">ٱلْحَنِيفِيَّة</span> *al-Ḥanīfiyyah*; יחיד <span class=\"arabic\">حَنِيف</span> *ḥanīf*; רבים <span class=\"arabic\">حُنَفَاء</span> *ḥunafāʾ*"
root = "<span class=\"arabic\">ح-ن-ف</span> (*ḥ-n-f*), »לנטות, לפנות הרחק (מן הטעות אל הנכון)«"
quranic_basis = "אברהם כ-ḥanīf וכ-muslim, לא יהודי ולא נוצרי (קוראן 3:67); הציווי לעקוב אחר millat Ibrāhīm ḥanīfan (קוראן 16:123, 2:135, 6:161, 3:95, 4:125)"
pre_islamic_seekers = "ורקה בן נופל, עֻבַּיְד אללה בן ג'חש, עת'מאן בן אל-חוויירת', זַיְד בן עמר — ארבעת ה-ḥunafāʾ הקורשים של הסירה של אבן אסחאק שחיפשו את דת אברהם בטרם מוחמד"
revisionist_claim = "גיבסון: »חניפיה« היה שמה המקורי של התנועה בטרם »אסלאם« (כניעה); מקביל ל»דרך« שקדמה ל»נצרות«"
framework_reading = "המופע הברור ביותר של דפוס שיבת-אברהם של הקורפוס; מונותאיזם שיבתי מודע-לעצמו שעבר דרך שושלת הגר-ישמעאל"
distinguished_from = "אסכולת ההלכה הסונית המאוחרת הקרויה על שם אבו חניפה (מד'הב חנפי — שאינו קשור למרות השורש המשותף); »אסלאם« כשם המאוחר המאוחד; »מונותאיזם« כללי"
+++

**החניפיה** (ערבית <span class="arabic">ٱلْحَنِيفِيَّة</span> *al-Ḥanīfiyyah*, מן <span class="arabic">حَنِيف</span> *ḥanīf*) הוא המונח הקוראני והאסלאמי-מוקדם למונותאיזם הטהור והקדמוני של **אברהם** — ה-*millat Ibrāhīm*, »דת אברהם«, המובן כפולחן הישר שקדם הן ליהדות והן לנצרות ואשר שליחותו של מוחמד מוצגת כשיבה אליו. המונח מציין *שחזור*: לא התגלות חדשה אלא השבה על כנה של דת מקורית הנחשבת לאבודה או למשובשת. הבנה עצמית שיבתית זו היא שמציבה את החניפיה במרכז קריאת Wheel of Heaven של מקורות האסלאם, והיא שמקשרת אותה לטיפול הרחב יותר של הקורפוס ב[אברהם](../abraham/) כדמות המכוננת של תוכנית התאוששות.

אזהרה טרמינולוגית בפתח: ה-*Ḥanīfiyyah* הנדונה כאן **אינה** אסכולת ההלכה הסונית המאוחרת (ה-*Ḥanafī madhhab*) הקרויה על שם המשפטן אבו חניפה (נפטר 767 לספירה). השתיים חולקות את השורש *ḥ-n-f* אך הן מובחנות היסטורית — האחת מושג טרום-אסלאמי וקוראני-מוקדם של מונותאיזם קדמוני, והאחרת אסכולת משפט מן המאה השמינית.

## אטימולוגיה

המילה נגזרת מן השורש התלת-עיצורי <span class="arabic">ح-ن-ف</span> (*ḥ-n-f*), שמובנו »לנטות« או »לפנות הרחק«. בשימוש הקוראני הנטייה היא חיובית: פנייה *הרחק* מעבודת אלילים ו*אל עבר* הפולחן הישר והמקורי. *ḥanīf* הוא אפוא »מי שפנה מן הפולחן הכוזב אל האמיתי«, ושם העצם המופשט *Ḥanīfiyyah* מציין את מצבו או דתו של אדם כזה. הערבית הטרום-אסלאמית משמרת גם מובן הפוך או ניטרלי של השורש, ופילולוגים אחדים ציינו את המקבילה הסורית *ḥanpā* (»עובד אלילים, פגאני«) — היפוך-ערך לכאורה שנקרא בעצמו כראיה למסירת המונח דרך סביבה ארמית-נוצרית, נקודה הנוגעת לטיעון הלשוני של ערך [הנבטים](../nabataeans/).

בקוראן מופיעה המילה כתיאור של אברהם וכציווי לחקותו. צורת הרבים <span class="arabic">حُنَفَاء</span> (*ḥunafāʾ*) מתארת את המונותאיסטים הישרים בכלל (קוראן 22:31; 98:5).

## בקוראן

הקוראן מפתח את החניפיה כליבה התיאולוגית של טענתו להמשכיות עם אברהם. הפסוק המרכזי הוא **קוראן 3:67**:

> »אברהם לא היה יהודי ולא נוצרי, אלא היה ישר (*ḥanīf*), *muslim* (כנוע), ולא היה מעובדי האלילים.«

הפסוק מבצע מהלך טיעוני מסוים: הוא תובע את אברהם *בטרם* המסורות המאוחרות שכל אחת מהן מסתמכת עליו, ומשייך אותו לדת — החניפיה — עתיקה יותר מן המחלוקות ביניהן. הקוראן מצווה שוב ושוב על דבקות בדת אברהמית זו:

- **קוראן 16:123** — »אז גילינו לך: עקוב אחר דת אברהם הישר (*millat Ibrāhīm ḥanīfan*), והוא לא היה מעובדי האלילים.«
- **קוראן 2:135** — »הם אומרים: היו יהודים או נוצרים ותודרכו. אמור: לא כי, דת אברהם הישר (*millat Ibrāhīma ḥanīfan*).«
- **קוראן 6:161** — »אמור: ריבוני הדריך אותי אל נתיב ישר, דת ישרה, דת אברהם הישר.«
- **קוראן 3:95; 4:125** — קריאות נוספות לעקוב אחר ה-*millat Ibrāhīm* וכינויו של אברהם *khalīl* (»ידיד«) שהיה *ḥanīf*.

על פי דיווח הקוראן עצמו, אם כן, הדת שמוחמד מביא אינה מוצגת כחידוש אלא כ*שחזור* של ה-*ḥanīfiyyah* האברהמית כנגד השיבושים שהטקסט מייחס למסורות הסובבות. הבנה עצמית זו היא היסוד הטקסטואלי לכל מה שבא בעקבותיו.

## המבקשים הטרום-אסלאמיים (אבן אסחאק)

הביוגרפיה הקדומה ביותר של מוחמד, **הסירה של אבן אסחאק** (*Sīrat Rasūl Allāh*, אמצע המאה השמינית לספירה, השרודה בעריכתו של אבן השאם), משמרת מסורת לפיה החיפוש אחר החניפיה *קדם* לשליחותו של מוחמד. אבן אסחאק מדווח שארבעה אנשים מן ה**קורייש** הגיעו למסקנה שבני עמם שיבשו את דת אביהם אברהם — ש»האבן שהקיפו הייתה חסרת ערך; היא לא יכלה לשמוע, לראות, להזיק או להועיל« — והחליטו »למצוא לעצמכם דת«, ובעקבות זאת »פנו איש איש לדרכו בארצות, בחפשם אחר החניפיה, דת אברהם«. אבן אסחאק משתמש במילה *Ḥanīfiyyah* שבע פעמים בקטע.

ארבעת המבקשים נקובים בשמם, וגורלו של כל אחד מהם מדווח בנפרד:

- **ורקה בן נופל** — דודה של חַ'דִיג'ה, אשתו הראשונה של מוחמד; הוא בחן האם הנצרות היא דתו האמיתית של אברהם, התנצר, ו»שלט לעומק« בכתבי הקודש הנוצריים. הוא שב ומופיע בנרטיב ההתגלות-הראשונה הקנוני כדמות המאשרת את קריאתו הנבואית של מוחמד.
- **עֻבַּיְד אללה בן ג'חש** — »המשיך לחפש עד שבא האסלאם«, ואז התכחש לו מאוחר יותר ונעשה נוצרי.
- **עת'מאן בן אל-חוויירת'** — הלך לקונסטנטינופול, נשא משרה תחת הקיסר הביזנטי, ומשערים שנעשה נוצרי.
- **זַיְד בן עמר** — נטש את דת הקורייש וחי »בכמיהה לדתו האמיתית של אברהם«. בשואלו נזירים ורבנים ברחבי מסופוטמיה וסוריה, קיבל מנזיר נוצרי ברמות בלקאא נבואה לפיה »עת נביא שיקום מארצך שלך... קרבה. הוא יישלח עם החניפיה, דת אברהם.« זַיְד מת בטרם התגשמה הנבואה.

בין אם האפיזודה היסטורית בדייקנות ובין אם לאו, היא משמרת — בשכבה הביוגרפית הקדומה ביותר — את הרעיון שהדחף המכונן של האסלאם היה **גילוי מחדש של מונותאיזם אברהמי אבוד**, והיא ממקמת את החיפוש הזה בזירת העיר הקדושה, העלייה לרגל, וה-Kaʿba. המסגור של אבן אסחאק הוא הציר שעליו סובבות הן הקריאה הרוויזיוניסטית והן הקריאה המסגרתית.

## הקריאה הרוויזיוניסטית: חניפיה לפני »אסלאם«

בקריאה הארכאולוגית-רוויזיוניסטית הקשורה ב**דן גיבסון** (*Let the Stones Speak*, 2023, פרק תשע), החניפיה לא הייתה רק *תמה* של האסלאם המוקדם אלא **שמו** המקורי. גיבסון טוען שהקהילה הקדומה ביותר כינתה את דתה החניפיה — דת אברהם, הפנייה מן הפוליתאיזם אל המונותאיזם — ושהמונח *Islām* (»כניעה«) והזהות התואמת *Muslim* באו לשימוש דומיננטי רק מאוחר יותר, כאשר התנועה עברה מהמרת פוליתאיסטים ערבים אל עבר עימות עם המונותאיזמים המבוססים. הוא מציע מקבילה מפורשת: חסידיו הראשונים של ישו כונו חסידי »**הדרך**« ונקראו »נוצרים« רק מאוחר יותר, באנטיוכיה (מעשי השליחים 11:26); שינוי-השם באסלאם ניתן לתיארוך פחות חד אך, על פי קריאת גיבסון, אמיתי, והוא קושר את האיחוד — לצד שינוי הקיבלה ומיקודו מחדש של הטקסט הקוראני — אל המושל הרפורמטור **אל-חַ'ג'אג' בן יוסף**.

גיבסון קושר את הגאוגרפיה לתיאולוגיה. בשחזורו ל»דת אברהם« היה מרכז פיזי: מזבח המיוחס לאברהם ולישמעאל הניצב בלב העיר הקדושה, שסביבו הקיפו עולי הרגל בחיקוי לאברהם. בזיהויו השנוי במחלוקת של אותה עיר עם [פטרה](../petra/) ולא עם מכה החיג'אזית, מזבח החניפיה הוא המבנה שמחוץ למרכז הניצב לפני קצר אל-בנת. טענה גאוגרפית זו היא `speculative` ומטופלת בערך פטרה; הטענה ה*תיאולוגית* — שהאסלאם המוקדם הבין את עצמו כדת אברהם המשוחזרת — נשענת על הקוראן ועל אבן אסחאק במישרין ומתועדת היטב הרבה יותר.

## במסגרת Wheel of Heaven

החניפיה היא, עבור הקורפוס, המופע הברור ביותר של דפוס שהוא כבר עוקב אחריו לאורך התיעוד הנבואי: **מחזור שיבת-אברהם**. ערך [אברהם](../abraham/) קורא את אברהם כדמות *שגויסה* בידי המועצה לאחר התערבות סדום, המנהיג המאומת שסביבו מאורגנת מחדש שושלת מצומצמת, ומציין במפורש ש»השושלת האברהמית ממשיכה להניב מסורות מטופחות-ברית לאורך העידנים הבאים«. תנועה המגדירה את עצמה כשחזור דתו של אברהם עצמו — *millat Ibrāhīm* — היא הדפוס המכנה את עצמו בשמו.

שלוש תכונות הופכות את ההתאמה למדויקת:

- **שחזור, לא חידוש.** הקורפוס קורא את המסורות הגדולות כטיפוחים עוקבים של שושלת יחידה ולא כייסודים בלתי-קשורים. ההבנה העצמית של החניפיה — עתיקה מן היהדות והנצרות, משוחזרת ולא מומצאת — היא בדיוק היגיון שיבתי זה הנאמר מבפנים.
- **שושלת הגר–ישמעאל.** ערך אברהם של הקורפוס כבר נושא את הצאצאות המרובעת (יצחק → יהדות/נצרות; ישמעאל → אסלאם; קטורה → בהאאית). החניפיה מדגישה את ענף **ישמעאל** באופן ספציפי, דרך הגר — הקו שערך [אברהם](../abraham/) מציין שהברית »מגינה« עליו ומשקיעה בו לצד קו הברית. האסלאם כחניפיה הוא ענף ישמעאל המניב מסורת שחזור משלו.
- **שכבות עריכה.** הקורפוס שב ומקדיש תשומת לב לפער שבין אירוע מכונן לבין התיעוד הקנוני המקבע אותו לימים. דיווחו של גיבסון על *שם* (חניפיה → אסלאם), *כיוון* (שינוי הקיבלה) ו*טקסט* (מיקודו מחדש של אל-חַ'ג'אג') שכולם עברו רפורמה בתוך המאה האסלאמית הראשונה הוא מופע קונקרטי של תמת הדיכוי-העריכתי שהקורפוס עוקב אחריה במקומות אחרים — אם כי המסגרת מחזיקה את הטענות ההיסטוריות הספציפיות במרחק ה-`speculative` שהראיות מצדיקות.

### עבודת אלילים, לא פוליתאיזם — ממה פנתה החניפיה

הפירוש המקובל מתרגם את פנייתו של ה-*ḥanīf* כמונותאיזם המחליף פוליתאיזם: אלים רבים מפנים מקום לאל אחד. מסגרת Wheel of Heaven קוראת את הציר אחרת, משום שאינה חולקת את הניגוד המטאפיזי שאותו פירוש מניח. האלוהים של הקורפוס הם **ריבוי** — [מועצה](../council-of-eternals/) של בוראים סופיים ומגולמים, ה*אלוהים* הרבים מבחינה דקדוקית שהטקסט העברי משמר (ראו [ריבוי האלים](../plurality-of-gods/)). במובן זה הקורפוס ניצב *קרוב* יותר לפנתיאון של יצורים אמיתיים וניתנים לאיתור מאשר לאל היחיד המופשט, הנוכח-בכול, היודע-כול והכול-יכול של התיאולוגיה המאוחרת — אל שהקאנון הראליאני מכנה כ**שיבוש התרגום** ש»הפך את הבוראים לאל יחיד בלתי-נתפס« ([*הספר שאומר את האמת*](../../library/the-book-which-tells-the-truth/)). המסגרת אינה יכולה אפוא לקרוא את החניפיה כניצחון של אחדות מטאפיזית על ריבוי, משום שאינה גורסת שהאמת היא אחת מבחינה מטאפיזית.

מה שהמסגרת קוראת במקום זאת הוא ניגוד בין **עבודת אלילים** לבין **הכרת הבוראים**. הקאנון מצהיר זאת במישרין, וממקם זאת באותה ההתמוטטות שלאחר סדום הממסגרת את [אברהם](../abraham/) כדמות ההתאוששות:

{% library(book="the-book-which-tells-the-truth", chapter=3, verse=4) %}
אך בני האדם, לאחר שנסוגו למצב פרימיטיבי מאוד בעקבות השמדתם של המבריקים ביותר ושל מרכזי הקִדמה כמו סדום ועמורה, החלו לעבוד בטיפשות אבנים ופסלים, בשכחם מי בראם.
{% end %}

הטעות אינה אמונה ביותר מדי יצורים; היא עבודת עץ ואבן וזהב — פסלים חסרי משמעות — *לאחר ששכחו מי באמת יצר את האנושות*. התרופה אינה הפשטת האלוהי לנקודה יחידה אלא השבת ידע מדויק על הבוראים האמיתיים, ה[אלוהים](../elohim/). בקריאה זו, »פנייתו של ה-*ḥanīf* אל עבר הישר« היא פנייה מדימויים כוזבים בחזרה אל היוצרים האמיתיים — ומילותיהם של ארבעת המבקשים הן אותה דחייה עצמה: האבן שהקיפו »הייתה חסרת ערך; היא לא יכלה לשמוע, לראות, להזיק או להועיל«. זהו פסק דין על **אלילים**, לא על ריבוי. ה»אחדות« שהחניפיה משחזרת, בקריאת המסגרת, היא יחידוּת ה*אמת על אודות הבוראים* כנגד פיזורם של דימויים מתים שתפסו את מקומם — ולא ה»אחד« של הפילוסופים. זוהי קריאה `framework`: ריבוי-האלוהים והנחות עבודת-האלילים-כשכחה מפורשים בקאנון הראליאני, בעוד שיישומם להבחנה *ḥanīf*/עובד-אלילים הוא הסינתזה הפרשנית של הקורפוס.

ה-`claim_type` הכולל של הערך הוא `inferred`: מושג ה-*ḥanīf* והציווי *millat Ibrāhīm* מפורשים בקוראן (`direct`), ומסורת ארבעת-המבקשים מפורשת באבן אסחאק; קריאת המסגרת את כל זאת כמופע של דפוס שיבת-אברהם היא קריאה סבירה העולה בקנה אחד עם המקורות ולא שִחזור מילולי שלהם. טענתו החזקה יותר של גיבסון שהחניפיה הייתה השם המקורי המילולי מצוינת כפלג ה-`speculative` השנוי יותר במחלוקת.

## ראו גם

- [אברהם](../abraham/) / [איברהים](../ibrahim/)
- [מוחמד](../muhammad/)
- [פטרה](../petra/)
- [הנבטים](../nabataeans/)
- [הקוראן](../quran/)
- [מכה](../mecca/)
- [הברית האברהמית](../abrahamic-covenant/)
- [ריבוי האלים](../plurality-of-gods/)
- [אלוהים](../elohim/)
- [מועצת הנצחיים](../council-of-eternals/)
- [דת](../religion/)
- [עידן הדגים](../timeline/age-of-pisces/)
- [רשימת נביאים ודתות](../list-of-prophets-and-religions/)
- [אלוהים](../elohim/)

## מקורות

### מקורות ראשוניים

הקוראן. 3:67; 16:120–123; 2:135; 6:161; 3:95; 4:125; 22:31; 98:5. תרגומים ומהדורות שונים. הבסיס הטקסטואלי למושג ה-*ḥanīf* / *millat Ibrāhīm*.

אבן אסחאק, מֻחַמַּד. *Sīrat Rasūl Allāh*, בתרגום א. גיום בשם *The Life of Muhammad* (Oxford University Press, 1955; הדפסה מחודשת קראצ'י 2004), עמ' 98–103. נרטיב ארבעת-המבקשים ושבעת המופעים של *Ḥanīfiyyah*.

### התעסקות אקדמית

גיבסון, דן. *Let the Stones Speak: Archaeology Challenges Islam*, פרק תשע (»The Religion of Abraham«). CanBooks, 2023. הטיעון שהחניפיה הייתה השם העצמי המקורי של התנועה.

רובין, אורי. »Ḥanīf«. ב-*Encyclopaedia of the Qurʾān*, בעריכת ג'יין דאמן מק'אוליף. Brill, 2002. סקירת השימוש הקוראני במונח ורקעו הטרום-אסלאמי.

גיב, ה. א. ר., ואחרים, עורכים. »Ḥanīf«. *Encyclopaedia of Islam*, מהדורה שנייה. Brill. על תולדות המונח וההבחנה מאסכולת ההלכה החנפית.

### השוואתי

הברית החדשה, מעשי השליחים 11:26 (כינוי »הנוצרים« באנטיוכיה) ו-9:2; 24:14 (»הדרך«). המקבילה המבנית שגיבסון מצייר לשינוי-השם חניפיה → אסלאם.

### מקורות מקוונים

»Hanif«. *Wikipedia*. <https://en.wikipedia.org/wiki/Hanif>

»Millat Ibrahim«. *Wikipedia*. <https://en.wikipedia.org/wiki/Abrahamic_religions>